<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן ל"א</h1>
<h2>דף נב.</h2>
תשובה על החלב שנחלב ביום טוב וגבלו בו את הגבינה, אני מדמהו לחמרא חדתא בעינבי, דבתר שמא אזלינן והוה ליה מין בשאינו מינו ובטל בנותן טעם, או בס' אם טעמו שוה, ודבר שיש לו מתירין לא שייך אלא במין במינו, כדאית' בירושלמי דשבועות [פ"ו ה"ג] ודנדרים [פ"ו ה"ח] ובפ' בת' דביצה [ל"ט ע"א] האשה ששאלה מים ומלח לעיסתה, דלא בטיל מידעם דהוי דבר שיש לו מתירין, ומים ומלח כולן מן העיסה הן. והיינו דא' רבא אלא מעתה מי שנתערב קב חטין בעשרת קבין של חבירו יאכל הלה וחדי, ופי' והא מין במינו הוא ולא בטיל, ה"נ מים ומלח בעיסה הוי מין במינו ולא בטיל, ואחיכו עליה, דאיכא למימר רבנ' היא דאית להו מין במינו בטיל. ואין הסוגיא מוכחת כן. דמים ומלח הוי בעיסה מין במינו, מדדייק התם מאי שנא חטים בשעורים דלא קאמר להו דהוה ליה מין בשאינו מין וכו', ואי חשיבי מים ומלח לגבי עיסה מין במינו, היכי הוה ליה לאוכוחי ממין שאינו מינו למין במינו. ותו מאי חוכא, להכי אית לן למימר דמים ומלח לגבי עיסה הוי מין בשאינו מינו, והיינו חוכא, דמאי לי לאוכוחי מן במינו על שאינו מינו, היה לו להוכיח ממין שאינו מינו על מין שאינו מינו, אלא מאי טעמא לא הוכיח ממין בשאינו מינו משום דבטל, לכך הוצרך להוכיח ממין במינו דלא בטל והלא לרבנן בטל. אבל שמעתי בשם הר' אליעזר ממיץ דכל דבר שיש לו מתירין מאיליו בלא מעשה כגון יום טוב וחדש בזמן הזה, אפי' מין בשאינו מינו לא בטיל, אבל קונמות והקדש דאין להם מתירין אלא ע"י מעשה, התם יש חילוק בין מינו לשאינו מינו.
